קלאוט נ' "הראל" ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה כתב תביעה בו טענה כי ביום 15.12.2009, בעת שנסעה משוהם לכיוון לוד, רכב אשר נסע לפניה בלם והיא הצליחה לבלום אחריו. לדבריה, משאית שנסעה אחריה פגעה ברכבה בחלקו האחורי וכתוצאה מכך הרכב שלה הסתובב ופגע במעקה בטיחות ונפגע גם בחלקו הימני.

2.התביעה היא בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה של התובעת עקב התאונה ובגין הוצאות התובעת.

3.בדיון העידה כי הכביש בו נסעה היה כביש מהיר, כי היא נסעה בנתיב השמאלי וכי המשאית לא הייתה בדיוק בנתיב שבו נסעה. מהדגמה שעשתה התובעת בדיון באמצעות מכוניות עולה לגרסתה, כי המשאים נסעה בין שני הנתיבים.

4.לדברי התובעת, כתוצאה מפגיעת המשאית ברכבה, נפגע רכבה בצידו הימני אחורי ואילו הפגיעה בצידו השמאלי אחורי של רכבה היא כתוצאה מהפגיעה בגדר הבטיחות (ר' עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 2-4). גם מחו"ד שמאי אשר צורפה ע"י התובעת לכתב התביעה והתמונות אשר צורפו לה (תמונות צבעוניות הוגשו בעת הדיון וסומנו ת/2), עולה כי רכבה של התובעת ניזוק באזור הכנף האחורית ימנית ובאזור הכנף האחורית שמאלית.

5.גרסת הנתבע 2 בכתב ההגנה היא כי במועד הרלבנטי, 15.12.09, נסע הנתבע 2 ברכבו, משאית כבדה ואיטית, בכביש דו סטרי שבו נתיב אחד לכל כיוון, כאשר קו הפרדה רצוף מפריד בין נתיבי הנסיעה. בכתב ההגנה נטען כי התובעת נהגה מאחורי רכבו של הנתבע 2 והחלה עוקפת את המשאית על פס ההפרדה הלבן. כן נטען בכתב ההגנה כי כשהבחינה התובעת ברכב המגיע מולה בנתיב הנגדי, סטתה ימינה בניסיון לחזור לנתיב הימני, בו נסעה המשאית ובעשותה כן, פגעה במשאית בצידה השמאלי קדמי.

6.בדיון העיד הנתבע 2 כי הוא אכן נסע בכביש שוהם מכיוון ראש העין, מושב חדיד. לטענתו בעדותו, הכביש בו נסעו השניים לא היה כביש מהיר אלא כביש דו סטרי, התובעת נסעה מאחוריו, עקפה את המשאית ומשהגיע רכב ממולה, סטתה בחזרה ימינה ופגעה במשאית בצידה השמאלי. לטענתו, רכב התובעת נפגע בחלקו האחורי ימני ולא נפגע בעת התאונה בצידו השמאלי, כנטען על ידי התובעת וכדבריו: "בכנף מצד שמאל לא היה לה שום דבר, המכה הייתה קודם. . . " (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 1).

7.הנתבעים הגישו בעת הדיון תמונה של כביש דו סטרי שבו קו הפרדה לבן רצוף (נ/1). בחקירה הנגדית טענה התובעת כי המקום המצולם בתמונה, אינו מקום התאונה וכן עמדה בתוקף על כך כי הכביש היה חד סטרי עם שני נתיבי נסיעה לאותו הכוון כאשר מצד שמאל של הכביש גדר הפרדה ואילו התנועה לכוון השני הייתה מעבר לגדר ההפרדה.

8.ע"פ אישור המשטרה אשר צורף לכתב התביעה, ביום 20.12.09 דיווחה התובעת למשטרת ישראל אודות התאונה. אין טענה בפי הנתבעים כי הנתבע 2 דיווח למשטרה אודות התאונה.

9.התובעת ציינה בכתב תביעתה כי היא פנתה אל הנתבעת 1, המבטחת של רכב הנתבע 2, וכי זו השיבה לה כי הנתבע 2 לא דיווח על תאונה. דבריה אלה לא נסתרו בעדות מטעם הנתבעת 1. גם הנתבע 2 לא טען כי דיווח על התאונה לנתבעת 1.

10.בעדותה טענה התובעת כי סמוך לאחר אירוע התאונה, אמר לה הנתבע 2 כי הוא אשם, כי היא רצתה להזמין משטרה וכי הנתבע 2 אמר שלא כדאי וכי הוא ישלם. הנתבע 2 טען לעומת זאת כי הוא ביקש להזמין בוחן למקום וכי התובעת ביקשה לא לעשות כן משום שמיהרה.

11.התובעת גם טענה בעדותה כי הנתבע 2 התחיל להתקשר אליה ולהפחיד אותה ואמר לה "שהוא ישרוף את הרכב איתי יחד". (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 17-10). אישור בדבר הגשת תלונה, אותו הגישה התובעת בעת הדיון (ת/1), מצביע על כך שביום 21.12.09 התובעת הגישה כנגד הנתבע 2 תלונה במשטרת לוד בגין הטרדה באמצעות מתקן בזק ואיומים.

12.לתובעת ולנתבע 2, איפוא, גרסאות עובדתיות ביחס לאירוע התאונה שהן שונות בתכלית זו מזו. לאחר בחינת טענות ועדויות הצדדים אני מקבלת את גרסת התובעת לתאונה. הפגיעות ברכב התובעת, כנחזה מהתמונות ת/2, מתיישבות עם גרסתה של התובעת. אופי הפגיעה בפינה הימנית אחורית ובכלל זה בפנס האחורי, מתיישבת עם פגיעה מצד רכב אשר הגיע מאחורי התובעת מצידה הימני ואינה מתיישבת עם פגיעה במשאית כתוצאה מחזרה מעקיפה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני. כמו כן צילומי הפגיעה בצידו השמאלי אחורי של רכב התובעת מתיישבים עם גרסת התובעת כי פגיעה זו היא תוצאת החיכוך בין רכבה לבין גדר הביטחון.

13.בנוסף לאמור, בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רכב התובעת פגע במשאית בצידה השמאלי קדמי (סעיף ד' לכתב ההגנה) אך הנתבעים לא הביאו ראיות כלשהן לפגיעה שארעה למשאית, ובכלל זה לא הביאו תמונת הפגיעה הנטענת במשאית, דבר אשר מנע אפשרות להתרשם מאופי הפגיעה במשאית. בנוסף, לא הובאה כל עדות מטעם הנתבעת 1. עדות זו יכלה לשפוך אור על תכני הדיווח אשר נתקבל אצלה מהנתבע 2 אודות התאונה, לרבות נסיבות התאונה והמועדים בהם התקבלו אצלה דיווחים אלה, אם התקבלו. ראיות אלה הן בשליטת הנתבעים והימנעותם מהבאתן פועלת לחובתם.

14.הנתבע 2 טוען, למעשה, כי התובעת אינה דוברת אמת בטענתה כי הפגיעה בצידו השמאלי של רכבה היא תוצאת התאונה וכי היא מנסה להתעשר בעניין זה על חשבונו וכדבריו: "... בכנף שמאל לא היה לה שום דבר, המכה הייתה קודם, והיא רוצה לעשות את זה על חשבוני לא מקובל עלי" (בעמוד 3 לפרוטוקול, שורות 1-2). אין צריך לומר כי טענה זו מייחסת לתובעת התנהגות אשר חומרתה רבה. אינני מקבלת טענה זו. כאמור לעיל בסעיף 12, הפגיעה בצד שמאל מתיישבת עם גרסת התובעת לתאונה, גרסה אשר התקבלה על ידי כאמור. כן התרשמתי כי התובעת דוברת אמת בדבריה כי גם הפגיעה בצידו השמאלי אחורי של רכבה היא תוצאת התאונה נושא התביעה. כן יצוין כי נציג חברת הביטוח נמנע מלטעון טענה זו בסיכומיו.

15.השמאי, בחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה, ציין בחוות דעתו, לצד פרטי רכב התובעת, כי בעלת הרכב היא התובעת. אי לכך אני דוחה את טענת ההגנה כי התובעת לא הוכיחה בעלותה על הרכב.

16.להוכחת נזקיה צירפה התובעת חוו"ד שמאי בה אמד השמאי את נזקי הרכב בסכום של 3,780₪ ובנוסף בגין ירידת ערך בסך 735₪. עוד צירפה התובעת העתק מחיוב שכר טרחת השמאי וכן קבלה המתעדת תשלום שכרו ע"י התובעת בסך 500₪. אני פוסקת לזכות התובעת סכומים אלה ובנוסף להם, סכום נוסף של 350₪ בגין אובדן זמן, נסיעות והוצאות המשפט.

17. הנתבעים ישלמו, איפוא, לתובעת, ביחד ולחוד, את הסך של 5,365 ש"ח תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא ריבית והפרשי הצמדה על פי חוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

18.בקשה לרשות ערעור תוך 15 ימים.